מוזיקה וריקודים בקובה – ככה תהנו בארץ הקובנית!

מוזיקה וריקודים בקובה:

מוסיקה וריקודים הם סם החיים בקובה. לא צריך סיבה לשיר, לנגן ולרקוד, והקצב תמיד סוחף את הגוף והנפש בקצב המקומי. קובה היא המולדת של הרבה סגנונות מוזיקליים שנפוצים היום בכל העולם. הסגנון הקובני המסורתי נקרא “סון” (Son), שהוא שילוב של נגינה ושירה ספרדיות עם מקצבים אפריקאיים, ועליו התבססו סגנונות אחרים כמו הסלסה. את המוזיקה אפשר לשמוע בכל פינה, ובכל עיר יש בתי מוזיקה (Casa de la musica או Casa de la trova) שמארחים להקות שונות עם נגנים וזמרים מצוינים, ומגישים אוכל ושתייה רגילה ואלכוהולית, לפעמים קצת ביוקר. לפעמים יושבים ושומעים, לפעמים צופים בקבוצת רקדניות סקסיות, וכמעט תמיד קמים לרקוד. בנות – תצפו להרבה הזמנות לריקודים.

צורת נגינה והתנהגות רחוב

להקה אופיינית כוללת גיטרות בכל מיני גדלים, תופים, המון כלי הקשה מסוגים שונים, כלי נשיפה, פסנתר וזמר עם קול של פרנק סינטרה לפחות. חלק מהזמרים והנגנים האלה מוכשרים מאוד, הרבה יותר ממה שתצפו למצוא במועדון מקומי קטן. תזכרו שגם הם עובדי מדינה שמקבלים שכר ממנה ומפיקים דיסקים דרך EGREM, הלייבל הלאומי (והיחיד כמובן).

את השכר הזעום שלהם הם משלימים באחוזים ממכירת דיסקים, ובטיפים; לכן אם באתם לשמוע מוזיקה במקום מסוים, תשאירו טיפ ללהקה, במיוחד אם נהנתם. וההנאה מובטחת.  הסלסה היא כמובן ריקוד “הדגל” של הקובנים, ועושה רושם שכל קובני פשוט נולד עם היכולת המולדת לרקוד סלסה – מילדים בני 5 ועד קשישים שעברו את ה-70. לפחות פעם ביום ייגש אליכם קובני צעיר שיציג את עצמו כמורה לסלסה ויציע לכם לקבוע איתו שיעור.

רובם לא מורים כמובן, אבל סביר שהם בכל זאת רקדנים טובים, ואם יש למישהו כמה שעות פנויות ורצון לפגוש מקומי ולרקוד, אז למה לא. אז רק נשאר לקוות שהוא באמת יגיע מתי שקבעתם. בשנים האחרונות, קובה הופכת ליותר ויותר ממוסחרת מבחינת מוזיקה לתיירים.

השירים הידועים חוזרים על עצמם, במיוחד השירים מתוך Buena Vista Social Club. בנוסף, בשנים האחרונות התפתחה מאוד בקובה מוזיקה שחורה מודרנית כמו Reggaton, הגרסה הקובנית למוזיקה ג’מייקנית, וגם היפ-הופ. אם יהיה לכם מזל, תהיו עדים למחזה המוזר של הופעת היפ-הופ בסגנון אמריקאי למהדרין, עם דגל קובה מתנוסס מאחור.