קובה – גיאוגרפיה, גבולות מזג אוויר ומה קורה בה היום?

גיאוגרפיה:

קובה יושבת על האי הגדול ביותר בים הקריבי, ארוכו ממזרח למערב מעל 1000 ק”מ. רוחבו
יחסית צר (מצפון לדרום). תחת שלטונה של קובה  נמצא גם “אי הנעורים” (Isla de la Juventud) בדרום מערב, ועוד מספר איים קטנים מסביב. על שום היותה אי אין לה גבולות מדיניים עם אף מדינה אחרת. לצורך התמצאות להלן המדינות הנמצאות סביבה:

גבולות:

• ממזרח: האי היספניולה (האיטי והרפובליקה הדומיניקנית)
• ממערב: מקסיקו (חצי האי יוקטן) ומפרץ מקסיקו .
• מדרום: ג’מייקה ואיי קיימן.
• מצפון: איי הבהמה ופלורידה שבארה”ב. הקרבה הגיאוגרפית לפלורידה, ובמיוחד לאי קי ווסט, עודדה מקרים רבים של ניסיונות בריחה של קובנים לארה”ב לאחר המהפכה הקומוניסטית ב-1959.

אקלים ועונות מומלצות:

האקלים בקובה הוא טרופי. מזג אוויר חם ולח כל השנה, עם שתי עונות עיקריות:

• נובמבר-אפריל: מעט גשם, טמפרטורות נמוכות יחסית (20°-25°)
• מאי-אוקטובר: גשום, טמפרטורות גבוהות (בממוצע 30 deg)אפשר לטייל בקובה כל השנה, אבל עדיף לבחור בעונה היבשה (נובמבר-אפריל) מכיוון שיש פחות גשם והטמפרטורות נוחות יותר.

משטר והיסטוריה:

המשטר קומוניסטי הנשלט ע”י קסטרו מאז המהפכה בשנת 1956,עד 2009 שלט בקובה פידל קסטרו עם פרישתו מטעמי בריאות עלה לשלטון אחיו ראול קסטרו, השינוי בשליט הביא לשינויים מאוד מינורים, עדיין השלטון דיקטטורה קומוניסטית. קובה היא מדינה מורכבת ומעניינת, ומומלץ ללמוד קצת על ההיסטוריה לפני הנסיעה.

היסטוריה של קובה

עד המהפכה הקומוניסטית ב-1959, שלט בקובה הדיקטאטור המושחת בטיסטה, וקובה הייתה יעד מבוקש לתיירות ולעסקים בקרב אמריקאים עשירים.

לאחר המהפכה, רוב האמריקאים באי ברחו חזרה לארה”ב והשאירו מאחוריהם רכוש עצום שהולאם כולו ע”י הממשלה הקומוניסטית בראשות פידל קסטרו. בעקבות זאת, ובגלל היחס השלילי של ארה”ב לקומוניזם, יחסי קובה וארה”ב הידרדרו וארה”ב הטילה חרם כלכלי על קובה הנמשך בחלקו עד היום.

הכלכלה של קובה הסתמכה בעיקר על הסיוע הכספי שקיבלה מברית-המועצות לשעבר, אבל בתחילת שנות ה-90, לאחר התפרקות ברה”מ, קובה נכנסה למשבר כלכלי קשה. כדי למצוא אפשרויות כלכליות קובה החלה להיפתח לתיירות חוץ, לאפשר בהדרגה גם כניסה של משקיעים פרטיים זרים.

התיירות חשפה את המקומיים לראשונה לעולם החיצון, לאחר בידוד של שנים והטפה מתמדת על נפלאות הקומוניזם, הקובנים גילו שאנשים במדינות אחרות עושים כסף וגם חיים לא רע, היזמים שבין התושבים החלו לחפש דרכים חוקיות ולא-חוקיות להתפרנס.

משטר קובה היום

המשטר בקובה הפך ב-10 שנים האחרונות לקומוניזם “ליברלי” יחסית. התיירות התפתחה לענף הרווחי ביותר, ועבודות בענף התיירות הן הרווחיות והמבוקשות ביותר. במקביל, השוק השחור גם פורח אבל בצורה מוגבלת בגלל האכיפה הנוקשה והפחד מהשלטונות. לתיירים, השלטונות מתייחסים בזהירות רבה.

יש נוכחות גבוהה של משטרה ברחוב, והסדר נשמר בקפדנות. כמעט לא שומעים על מקרי שוד ואלימות כלפי תיירים, על-פי החוק היבש אסור לקובנים מקומיים לדבר עם תיירים, כדי למנוע מהם להציק בבקשות שונות ומשונות. לקובנים גם אסור לארח תיירים בביתם ללא רישיון מיוחד.

המשכורת הממוצעת בקובה היא כ-300 פסו קובני (12 דולר) לחודש; רופאים, שנמצאים בראש הטבלה, מקבלים עד 30 דולר לחודש. אזרחים מקבלים סבסוד הממשלתי במגורים, מצרכי מזון בסיסיים, חינוך ושירותי רפואה, אבל יש עוד הרבה הוצאות שהמשכורת מתקשה לכסות, ואנשים מנסים תמיד למצוא מקורות פרנסה חלופיים.

למרות הכל, הקומוניזם בקובה רושם לזכותו שני הישגים עיקריים:

1. חינוך:

יש חינוך חינם ברמה גבוהה, כולל חינוך על-תיכוני. ובאמת, כמעט כל קובני שתפגשו הוא משכיל במידה מסוימת. כולם בקיאים בהיסטוריה של קובה, ומתמצאים באופן מפתיע גם בתחומים אחרים. בנוסף, אחוז האנאלפבתים הוא כמעט 0% – גבוה בהרבה ממדינות לטיניות אחרות ותואם סטנדרטים מערביים.

2. רפואה:

תחום מאוד יוקרתי ומפותח בקובה. הרפואה בקובה נחשבת לאחת המתקדמות בעולם וכמות הרופאים עצומה, למרות מחסור תמידי בציוד ותרופות. רופאים קובנים רבים נשלחים לסיוע ברחבי העולם, ואנשים רבים ממדינות אחרות, במיוחד מאמריקה הלטינית, מגיעים לעבור טיפולים רפואיים בקובה.

בעתיד:

הרבה אומרים שמגמת הליברליות וההיפתחות למערב תואץ אחרי שפידל קסטרו ילך לעולמו. זה לא נראה רחוק, מכיוון שקסטרו, השליט הבלתי מעורער מאז המהפכה, כבר כמעט בן 80. אפשר לשער שהרבה מהקסם של קובה ילך לאיבוד ככל שהיא תיפתח למערב. אולי ההמלצה לתיירים היא להזדרז ולהגיע לקובה כל עוד קסטרו בחיים והיא נשארת תקועה אי שם בשנות ה-60, בין קומוניזם לקדמה.