היסטוריה של ורשה ומידע חשוב לפני הטיול שצריך להכיר!

היסטוריה של ורשה

היסטוריה של ורשה – יהודים הגיעו לעיר כבר במאה ה-15.

ב-1792 גרו בה 6,750 יהודים. העיר היתה מרכז תרבות יהודי, בו פעלו במהלך המאה התשע עשרה והעשרים הסופרים צייטלין, פרישמן, שלום אש, י.ל. פרץ ושלום עליכם.

ערב מלחמת העולם השניה היו בוורשה 375,000 יהודים, מרביתם ניספו.

ורשה נכבשה על ידי הנאצים ב-28 בספטמבר 1939 ומאז החלו מעשי הטרור בה.

הגטו היהודי הוקם בלב השכונה היהודית ונסגר באמצע נובמבר 1940, לאחר חודשים ארוכים של פוגרומים שאורגנו על ידי פולנים מקומיים.

עד דצמבר 1945, זמן שחרורה על ידי הרוסים, נהרסו 80% מהמבנים בוורשה, ונספו 685,000 מתושביה, מהם 370,000 יהודים. כיום מתגוררים בעיר כמה אלפי יהודים בלבד.

תחילתה של העיר בכפר דייגים קטן ששכן על פיתול נהר הויסלה (ויסטולה).

היא נוסדה במאה ה-13 על ידי נסיכי בית מזוביה, ששלטו באזור. בזכות מיקומה הגיאוגרפי הנוח הפכה למרכז סחר והתפתחה במהירות.

בשנת 1596 העביר אליה זיגמונט השלישי לבית וואזה את הבירה הפולנית, שהיתה עד אז בקרקוב (ועל כך אין אנשי קרקוב סולחים לאנשי וורשה עד היום…). באמצע המאה ה-17 היתה תחת כיבוש השבדים, שהרסו ובנו, והרסו ובנו אותה.

מיקומה האסטרטגי, על אם הדרך מברלין למוסקבה, הפך אותה ליעד מועדף גם בכיבושים הבאים ובמלחמות הבאות.

האגדה המקומית מספרת כי מקור השם Warszawa הוא בשמות צאצאיו של ראש הכפר, שם הבן היה Wars ושם הבת Sawa.

גם בסמל העיר, בת הים המחזיקה את המגן והחרב, ופסלה ניצב בכיכר העיר העתיקה, כרוכה אגדה מקומית.

היתה זו אחותה הצעירה של בת הים הנמצאת בנמל קופנהאגן, שמהים הצפוני הגיעה עד ורשה, שם נלכדה ברשת אחד הסוחרים כדי להציגה כאטרקציה ביריד.

בני הכפר שיחררו אותה משבייה ומאז היא ניצבת נכונה להגן על העיר ורשה.

דרך הזיכרון היהודי

בוורשה נותרו שרידים מן העבר של לפני השואה, וגם חיים יהודיים (דלים ומעטים אמנם), בעיר חיים היום כ-7,000 יהודים.

שני בתי כנסת פעילים: בית הכנסת נוז’יק, ובית הכנסת הגדול, שהיה בית הכנסת המרכזי, והוא בניין מפואר ומרשים, שבחזיתו מעל לפתח שני לוחות הברית ומגן דוד מתנוסס מעליהם.

נותרו קטעים מחומת הגטו, ונותר בית היתומים של יאנוש קורצ’אק, שבגן שלפניו אנדרטה גדולה לזכרו.

על ידו כנסיה קתולית המוקדשת היום לאחוות עמים ושמה “כל האומות”.

חשוב לבקר במכון היהודי ההיסטורי, העוסק במחקר תולדות יהודי פולין, במיוחד בתקופת השואה, וברשותו ספריה עשירה ומוזיאון.

בוורשה היו שני בתי קברות יהודיים. היום נותר רק אחד מהם המכונה בית העלמין הגנשאי, על שם רחוב גנשר שבו הוא ממוקם. הקבר הראשון בו נכרה בשנת 1804, ומאז ועד ערב השואה נקברו בו כ-150 אלף מתים.

בית הקברות הזה הוא מעין מאוזוליאום למנהיגי יהדות אירופה כגון י. ל. פרץ, הסופר הנודע, שהמצבה שלו קרויה אוהל י. ל. פרץ, אליעזר זמנהוף, שיצר את שפת האספרנטו, וגם לינוש קורצ’ק הפולני יש שם מצבה.

בזמן השואה הובאו רבים שמצאו את מותם בגטו ונקברו ללא שם וקבר מסומן. בשטח בית הקברות מצאו יהודים רבים מחבוא ומפלט, וגרו שם בסתר.

לאחר השחרור טופל בית הקברות, נקבע בו קיר גדול שבו רוצפו שברי מצבות שחוללו על ידי הנאצים, וסומנו קברי האחים. בית הקברות פעיל עד היום, אבל סובל מהתנכלות של גורמים אנטישמיים.

רצוי ללכת בעקבות “נתיב הגבורה” המתחיל באומשלגפלאץ ומוביל עד למילא 18, מקום המפקדה הנסתרת של לוחמי המחתרת היהודית. הנתיב מסומן באנדרטאות קטנות, מעין ציוני דרך, שעל כל אחת מהן רשומים שמות ואירועים בנתיב הגבורה היהודי.

הבית של מילא 18 אינו קיים עוד, תוך כדי הלחימה האחרונה הנואשת של אנשי המחתרת, הרסו אותו עד היסוד.

במקומו נמצא גן זכרון שבתוכו גבעה קטנה מכוסה דשא.

ההנצחה העיקרית ליהודי ורשה נמצאת בכיכר המרכזית של ורשה והיא האנדרטה לזכר השואה והגבורה המעוטרת בפסלו של רפפורט.

יש עוד מגוון מידע על היסטוריה של ורשה ומקומות בעיר, מזמינים אתכם להיכנס על העמוד למטייל של ורשה באתר