מוזיאון הלובר

איך מגיעים ללובר

מטרו: Palais-Royal ,Musee du Louvre
אוטובוס: 21, 24, 27, 39, 48, 67, 68, 69, 72, 75, 77, 81, 85, 95

כרטיסים למוזיאון הלובר

כדאי לשריין כרטיס למוזיאון הלובר מראש, מדובר על אחד מהאתרים המתויירים ביותר של פריז ותוכלו לתפוס את עצמכם שעות בתור, יש אופציה להזמנה של כרטיס שמדלג על התורים (מחיר ממוצע 62 ש”ח) ואפשר להזמין דרך האינטרנט.

להלן כמה אופציות לשריון מקומות באתרים מוכרים, לאחר ההזמנה תקבלו את הכרטיס שלכם למייל ותוכלו להציג בכניסה ולדלג על התורים:

לבדיקת זמינות כרטיסים דרך אתר Klook לחצו כאן

לבדיקת זמינות כרטיסים דרך אתר Tiqets לחצו כאן

היסטוריה של המוזיאון

הבניין נבנה בתור מבצר בידי מלך צרפת פיליפ אוגוסט במאה ה-12.

מכאן ואילך, כל מלך ראה צורך להוסיף משהו או לשנות משהו. הארמון שינה את יעודו במאה ה-16.

לואי ה-14 העתיק את משכנו לוורסאי, והשאיר את הארמון לעיר פריס בתור מוזיאון.

במהפכה הצרפתית, עם הלאמת כל נכסי המלוכה, הפך המוזיאון לציבורי ולרכוש המדינה.

במשך שנים היתה בעיה בכניסה למוזיאון. אלפי המבקרים שנהרו אליו מדי יום יצרו פקקים ענקיים ותורים אינסופיים.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החליט הנשיא מיטראן לפתור את הבעיה על ידי שינוי הכניסה למוזיאון ועיצובה מחדש.

ברחבת המוזיאון נחצבו אולמות כניסה ענקיים (בהזדמנות זאת חשפו שרידים מן המבצר המקורי).

מעליהם הוקמה פירמידת הכניסה המרשימה, שעיצב הארכיטקט הסיני-אמריקני פאי (Pei).

הפירמידה עוררה מחלוקת גדולה בציבור. היו ששללו אותה מכל וכל, ואמרו שאין היא מתאימה לאופי המוזיאון.

היו ששיבחוה וגמרו עליה את ההלל. היום כולם התרגלו אליה, והיא באמת מרהיבת עין.

מיצגים בלובר

על קצה המזלג:
עתיקות יוון, רומי ותרבות האטרוסקים: ונוס ממילו (המאה השלישית לפני הספירה), הנצחון (ניקה), תכשיטים אטרוסקיים.

עתיקות מצרים: הספינקס של טאניס עשוי מאבן גרניט ורודה מהאלף השני לפני הספירה.

עתיקות מסופוטמיה: חוקי חמורבי – 282 חוקים מן האלף השני לפני הספירה חקוקים בכתב יתדות על אבן בזלת שחורה, תבליטים מארמונו של המלך אשורבניפל בנינווה.

עתיקות מואב: מצבת מישע מלך מואב שסיפורו מוזכר גם בתנ”ך מהמאה ה-7 לפני הספירה, חרות בכתב עברי קדום.

ציור איטלקי: מונה ליזה ועוד יצירות של ליאונרדו דה וינצ’י (האוסף הגדול ביותר בעולם), רפאל, טיציאן, בוטיצ’לי.

ציור ספרדי: ישו הצלוב של אל גרקו, גויה, ולסקז, מורילו, דייגו ריברה המכסיקני.

ציור פלמי: דיוקן עצמי של רמברנדט, הירונימוס בוש, ורמיר, ואן-דייק ורובנס.

ציור צרפתי: הכתרת נפוליאון של דויד, הרפסודה מדוזה של ג’ריקו, דלקרואה וקורבה.

ציור גרמני: דירר והולביין.
פיסול: העבדים של מיכלאנג’לו.
חפצי אמנות, ריהוט ותכשיטים
הדפס ורישום.

מה כדי לראות במוזיאון

כמובן שזה עניין של טעם אישי, ובכל זאת…

– אסטלת החוקים של חמורבי מהמאה ה-18 לפני הספירה. האסטלה מדהימה בגודלה ובאינטנסיביות שלה. ומי שמכיר קצת את חוקי חמורבי, וידע עד מה רב הדמיון בין חוקי המקרא לחוקים אלה, עומד נפעם נוכח האסטלה הזאת.

– אלת הנצחון ניקה, פסל מכונף ללא ראש, יווני קדום.

– ונוס ממילו, הדמות הנשית המושלמת בעולם (אמנם ללא ידיים), יווני קדום.

– מונה ליזה – רק בגלל שמוכרחים… קשה לראות שם משהו. התמונה קטנה, מוקפת בארון זכוכית להגנה ומיליון יפנים מקיפים אותה ומצלמים אותה.

– העבד המורד – פסל של מיכלאנג’לו – הרנסנס במיטבו.

– החירות מנהיגה את העם – ציור מופלא של הצרפתי דלקרוא המתעד את מהפכת יולי 1830 בפריס.

צופן דה וינצ’י אמת או בדיה?

“צופן דה וינצ’י” של דן בראון היכה גלים בעולם. כל קורא היה משוכנע שהוא גילה את מזימותיה האפלות של הכנסייה הקתולית.

כל קורא רץ עכשיו ללובר לראות איפה בדיוק על יד המונה ליזה נרצח אותו אומלל.

אז – שלא יעבדו עליכם.

הסופר אסף חצאי אמיתות היסטוריות עם אגדות ומסורות וכתב את הכל בצורה כל כך משכנעת, עד שאנשים איבדו את הצפון ביחד עם הצופן…

והספר כבר הניב תעשייה שלמה שמכניסה למגלגליה מיליונים בשנה. קראו ותהנו, אל תאמינו ותשכחו.

ובלובר – לא צריך את הספר הזה כדי ללכת לבקר בלובר, יש למוזיאון הזה מספיק מה להציע גם בלעדיו.