פאלה רויאל הארמון המלכותי של פריז
פאלה רויאל
הפאלה רויאל (הארמון המלכותי) הוא הרבה יותר מסתם מרכז קניות.
למעשה, מרכז הקניות שלו הוא שולי ביותר לעומת כל יתר קסמיו. גן הארמון הוא גן ציבורי מטופח ויפה להפליא.
בחלקו הדרומי של הבניין יושבים מועצת המדינה, מועצת החוקה ומשרדי מיניסטריון התרבות.
בחלקו האחורי דירות פאר שבהן התגוררו אמנים וסופרים ידועים כגון ז’אן קוקטו וקולט.
בחלקו הדרומי של הגן, בכיכר המכונה “כיכר הכבוד” (Cour d’Honneur), הצמיח בשנת 1986 אמן בשם דה בורן את עמודי הזברה לבושי הפיז’מות: שורות של עמודים מפוספסים, חלקם נמוכים, חלקם גבוהים, וחלקם בגובה המתאים לישיבה. ממזרח לפאלה רויאל ניצב הבנק של צרפת, שהוא הבעלים של רוב הדירות בארמון. מצפונו – הספריה הלאומית.
תיאטרון “הקומדי פרנסז” שנוסד בשנת 1680 על ידי לואי ה-14 נמצא מאז בפאלה רויאל.
בכניסה הפנימית של התיאטרון ניצב פסלו של וולטר, וכן מוצגת בה הכורסה שבה ישב וולטר בהצגת “החולה המדומה”, שאחריה, באותו ערב, חלה ומת.
הפסאז’ הראשון בעיר – Palais Royal
הפסאז’ הראשון בעיר התפרסם לראשונה בזכותו של הקרדינל רישלייה, שהתגורר בו ברחוב ריבולי, מול ארמון הלובר המלכותי, והוריש את ארמונו למשפחת לואי ה-14.
הנסיך הצרפתי מאורליאן, בן דודו של המלך, המציא רעיון חדשני להרויח כסף בארמון שקיבל במתנה – פאלה רויאל.
במסדרון החיצוני של הארמון הותקנה תאורה, הוחלף הריצוף, הוקמו חנויות ובתי קפה.
הרעיון המקורי לרכז חנויות, מסעדות, ומקומות בילוי תחת קורת גג אחת, עם תאורה והגנה בפני מזג האויר, הוליד את הפסאז’ים בפריס. והפסאז’ הפריסאי הראשון הפך להצלחה מסחררת.
ההמצאה השתכללה להפיכת רחובות צרים הסמוכים לפאלה רויאל לפסאז’ים, על ידי ריצוף מיוחד, ותקרת זכוכית המסננת את קרני השמש, ויוצרת אווירה קסומה.
כך התמלאו סמטאות פריס בפסאז’ים מדהימים. הם סמויים מהעין למטייל ברחובות הראשיים, ומוכרים יותר לפריסאים.
נעים לשוטט בהם, ליהנות מהאווירה הקסומה בכל מזג אוויר.
הפסאז’ים המעניינים, שריכזו את הקניות והבילוי במתחם אחד, התפתחו בסופו של דבר לרעיון הגדול של הקניונים.
היסטוריה של הארמון המלכותי של פריז
הארמון המהודר של רישלייה ידע אירועים מגוונים בחייו. הארמון מהודר בעל חזית הקשתות וגן עצי הליים והאשור, עם בריכה (שבה כמעט טבע לואי ה-14). פיליפ מאורליאן הנסיך הפך אותו לזירת אורגיות.
פיליפ אחר בנה בו דירות מעל שתי הקשתות וגם שני תיאטראות, שהאחד מהם הוא ה”קומדי פרנסז” הידוע. וכן הוסיף חנויות, בתי הימורים ובתי קפה. במלחמת 1871 נשרף בחלקו, אבל שוקם ושוחזר.
ב-13 ביולי 1789 עמד נואם צעיר ונלהב, קמי דמולן (Camille Desmoulins) על השולחן בבית הקפה פואה (Cafe de foy), נופף בזרועותיו בהתרגשות ובגרון ניחר קרא לפריסאים לאחוז בנשק ולמגר את שלטון העריצות המלכותית.
נאומו הניב את כיבוש הבסטיליה ביום שלמחרת, שנחגג מאז בתור חגה הלאומי של צרפת.
מעניין שהמלך לואי ה-16, שנהג לכתוב יומן אישי יומי, כתב ביומנו בתאריך 14 ביולי 1789 – יום נפילת הבסטיליה: “Rien” (בעברית: שום דבר)…
אפילו קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה סיפר כי פגישת האהבה הראשונה שלו היתה עם יצאנית פריסאית יפה שפגש ממש כאן.
- כתובת: 8 Rue de Montpensier, 75001 Paris
מקור צילום – וויקימדיה – Zairon
