קיילצה – מידע היסטורי על פוגרום קיילצה ואתרי טיול באיזור
תוכן עניינים
קיילצה – Kielce
קיילצה – עיר בדרום-מזרח פולין.
בשנת 1535 גורשו ממנה תושביה היהודים, אולם הם חזרו לעיר במאה ה-19.
ערב השואה עמד מספרם של היהודים בעיר על 24,000.
בספטמבר 1939 נפלה העיר בידי הגרמנים, ומיד החלו פעולות נגד היהודים – החרמת רכוש, קנסות כבדים, עבודות כפיה, לקיחת בני-ערובה ורצח.
יושב ראש היודנרט הראשון נשלח לאושויץ בגלל סירובו לשתף פעולה עם הגרמנים.
בראשית אפריל 1941 הוקם גטו קיילצה.
מספר התושבים גדל עם בואם של יהודים נוספים שגורשו לקילצה מוינה, מעיירות הסביבה ומאזורים מרוחקים יותר ליד פוזנן ולודז’. בסוף 1941 היו בגטו 27,000 יהודים.
את הגברים הכשירים בגופם ניצלו הגרמנים לעבודה במחצבות האבן, אחרים עבדו כחייטים, סנדלרים, נגרים ובעלי מלאכה אחרים.
באוגוסט 1942 החל חיסולו של הגטו, אשר נמשך חמישה ימים – החולים והילדים מבית היתומים היהודי נרצחו, השאר הועמסו על רכבות משא ונשלחו לטרבלינקה, פרט ל-2,000 צעירים ובריאים, אשר נשלחו למחנות עבודה.
לאחר שנתיים גם הם נשלחו לבוכנוואלד ואושוויץ.
קבוצת הילדים האחרונה שעוד שרדה לאחר האקציות הגדולות, 45 במספר, נלקחה לבית-העלמין היהודי, ושם נרצחו כולם בידי הגרמנים.
בבית הקברות היהודי בעיר נמצא אתר להנצחת זכרם של ילדים אלו, ובו טמונות גופותיהם. בבית הקברות ניצבת גם אנדרטה לזכרם של נרצחי הפוגרום ביהודים שארע בעיר לאחר המלחמה.
פוגרום קיילצה אנדרטת הזכרון – Kielce Pogrom Monument
בשנת 1945, כאשר כבש הצבא הסובייטי את קיילצה מידי הגרמנים, נותרו בעיר רק שני יהודים.
ב-18 החודשים שאחרי השחרור הגיעו לעיר 150 יהודים, תושבים לשעבר, ששרדו את המחנות או שהסתתרו ביערות.
הם התקבצו בבנין הקהילה לשעבר, בשדרות פלנטי, והמתינו לעלייתם לארץ ישראל.
שנאת הפולנים ליהודים היתה עזה, וכל יהודי תושב קיילצה שהופיע בעיר זכה לקבלת פנים שהבהירה לו שאינו רצוי.
שיא השנאה התבטא בפוגרום שארע בעיר ב-1 ביולי 1946, כשנה לאחר תום המלחמה, בעקבות עלילת דם שנפוצה בעיר על כך שהיהודים השתמשו בדם ילד נוצרי לצורך טקס דתי.
העלילה נפוצה לאחר שילד בן תשע, שנעלם ליומיים, סיפר בתחנת המשטרה המקומית שיהודים החזיקו אותו בבית הוועד היהודי של העיר. לדבריו, הוא ראה יהודים שהרגו ילד נוצרי.
השערת השוטרים היתה שנעשה רצח פולחני של ילדים על ידי יהודים, המשתמשים בדמם לאפיית מצות. כאשר יצאו אנשי המשטרה המקומית לכיוון בית הוועד היהודי, הצטרף אליהם אספסוף זועם, שהתקיף בנשק קר את היהודים ששהו בבית.
לפי העדויות, גם אנשי המשטרה עצמם ואף חיילים פולנים השתתפו בפוגרום.
קריאות היהודים לעזרה מנכבדי הכנסיה נדחו בטענה כי הכנסיה אינה יכולה להתערב, מכיוון שהיהודים הם שהביאו לפולין את הקומוניזם.
מתים והכרה בפוגרום
בפוגרום נרצחו 42 וכ-80 נפצעו. היסטוריה בת אלף שנים של היהודים בפולין הגיעה לקיצה בפוגרום נוסח ימי הביניים.
בעקבות פוגרום זה ווהפוגרום שאירע בקראקוב בסוף 1945, היגרו מפולין וממדינות אחרות במזרח אירופה ובמרכזה מאות אלפי יהודים ששרדו את המלחמה והשואה.
מעריכים את מספר היהודים שעזבו את פולין בין הפוגרום לבין סוף שנת 1946 בכ-150,000, רובם עברו למחנות עקורים באוסטריה ובגרמניה עצמה, ומשם עלו לישראל.
המשטר הסובייטי והימין הלאומי בפולין האשימו אלה את אלה בפוגרום.
כמה ממשתתפי הפוגרום הועמדו לדין, אך ביניהם לא נכללו השוטרים. בבית העלמין בו הם קבורים הוקמה אנדרטה בה רשומים שמותיהם.
בשנת 1946 הרסו פולנים מקומיים את המצבה, ובשנת 1987 היא נבנתה מחדש.
בשנת 2006, עם ציון 60 שנים לפוגרום, התנצלה ממשלת פולין באופן רשמי על האירוע, שהוגדר על ידה כ”מעשה זוועה, בושה גדולה, טרגדיה ליהודים וטרגדיה גם עבור הפולנים”.
מקור צילום SchiDD, ווקימדיה
