היסטוריה של גרנדה – אז לעומת היום, מידע חשוב למטייל!
תוכן עניינים
היסטוריה של גרנדה
היסטוריה של גרנדה – גרנאדה נוסדה כמושבה רומית.
משנת 756 ועד שנת 1492 היתה בשליטה מורית (מורים – כך מכוני המוסלמים בספרד).
במאות 13 – 14 הגיעה העיר לשיא עוצמתה התרבותית והכלכלית.
גרנדה, ששמה נגזר מפרי הרימון גרנאט, נקראה על ידי המוסלמים “אלגרנאטה אל יהוד”, רימון היהודים, ואילו היהודים כינוה “רימון ספרד”.
היהודים מילאו תפקידים מרכזיים תחת שלטון המוסלמים.
שמואל הנגיד (993 – 1056) היה הווזיר של ממלכת גרנדה וגם שר הצבא. בנו יהוסף ירש את כהונת אביו בשנת 1056 ונרצח בידי המון מוסלמי בשנת 1066, בן 31 במותו.
בעיר נודעו גם המשורר משה אבן עזרא, יהודה אבן תיבון הפילוסוף והמתרגם, ודון יצחק אברבנאל שהעתיק את מגוריו לסביליה. הרובע היהודי היה בין כיכר נואבה לבין כיכר סנטו דומינגו.
לאחר הכיבוש בשנת 1492הרסו הנוצרים את
הרובע היהודי וכעבור חודשיים גורשו כ-200,000 יהודים מהעיר ומרחבי ספרד, וכמספר הזה נרצחו או בחרו להתנצר.
גירוש היהודים מספרד היה מה שכונה גזענות ממלכתית, שבמהלכה לא שפר חלקם של המוסלמים מזה של היהודים.
בשנת 1500 אולצו כל המוסלמים ברחבי ספרד להתנצר, הם כונו “מוריסקוס”, מוסלמים מורים, שאולצו להיות קתולים.
המוריסקוס דבקו בדתם וכשהועמדו לדין בפני האינקוויזיציה טענו בדיוק כפי שטענו המומרים היהודים שיש להתיר לכל אדם לחיות באמונתו.
בגרנאדה קבורים פרננדו ואיזבלה, המלכים הקאתוליים שכבשו את העיר בשנת 1492, והיא גם עירו של נכדם קארלוס ה-5, שבנה בה את ארמונו, והכריז שבממלכתו אין השמש שוקעת לעולם.
גרנאדה היתה המעוז המוסלמי האחרון בספרד שהוכרע על ידי הנוצרים. המשורר והמחזאי הנודע פדריקו גרסיה לורקה חי בגרנאדה, וגם נרצח בה על ידי שליחי פרנקו, שראה בו מתנגד המשטר.
תרבות
גרנאדה היא מרכז הצוענים הגדול בספרד. חלקם עדיין חיים במערות בשולי ההרים של סיירה נבאדה.
כשעומדים בארמון אלהמברה ומשקיפים אל ההרים, אפשר לראות את פתחי המערות.
היום רוב המערות הפכו להיות בתי קפה ומועדוני פלמנקו.
גרנאדה יושבת במרכז אזור המכונה “הערים הלבנות”.
האזור מכונה כך משתי סיבות: הערים והכפרים שבתיהם מסויידים לבן; אדמת האזור היא אדמת גיר לבנה.
הגידול העיקרי באזור הוא זיתים ושמן.
למלוא כל רוחב הארץ מתפרשים כרמי זיתים המטפסים גם במעלה ההרים.
המסיק מתרחש בחודשים דצמבר וינואר.
מייבאים פועלים ממרוקו למשך חודשיים כדי לבצע את העבודה.
יש כרמים פרטיים אבל יש הרבה קואופרטיבים שבהם העבודה מאורגנת וממוכנת.
