אפסוס – מדריך טיול ומידע לעיר העתיקה והמיוחדת של טורקיה!

אפסוס (Ephesus) – לחוף הים האגאי, בסמוך לעיר קושדאסי, נמצאת אחת משכיות החמדה החשובות ביותר בתורכיה.

מהמאה ה-14 לפנה”ס החלה הגירת שבטים יוניים אל אסיה הקטנה, ההגירה נמשכה מאות בשנים.

המהגרים התמזגו עם תושבי המקום, ונוצרה תרבות עשירה.

חבל ארץ זה נקרא יוניה, והיה המוביל בתחום התרבות. הם הקימו ביוניה 12 ערים שהיו קשורות בברית.

העיר אפסוס נמצאה בקו מים ישר מול אתונה, וקיימה קשרים ענפים עימה.

יש סברה שיושביה הראשונים אף הגיעו ממנה.

אפסוס עברה מלחמות ופלישות, היא נהרסה ונבנתה מחדש כמה פעמים.

בתקופת הנצרות היה לעיר תפקיד חשוב, בשנת 53 פעל כאן השליח שאול התרסי (פאולוס).

העיר הפכה לעיר מרכזית בנצרות, במאה ה-5 נערכה כאן הוועידה הנוצרית ה-3, שבה הוחלט להעלות את מריה לדרגת אלוהות.

לפני כ-150 החלו לחפור את העיר, סוברים שרק חמישה אחוזים מהעיר התגלו.

אין ספק שזו העיר הרומית השמורה והיפה ביותר.

אפסוס העתיקה – סיור באתר

חומת העיר מיוחסת למאה 3 לפנה”ס. האגורה העירונית, מרכז העיר ההלניסטית, כאן התנהלו חיי הציבור: מפגשים חברתיים ופוליטיים, וכאן היו מוסדות המנהל והמשפט.

האודיאון בן 1,400 המקומות, שימש גם כמקום התכנסות למועצת העיר, גם למופעים וקונצרטים. כאן נתקבלו ההחלטות שפורסמו על עמודים במקומות בולטים.

היכל העיר

פריתיניאון, היכל העיר: ההיכל היה מקדש לאלה הסטיה, וכאן נשמרה אש התמיד, הכוהנות היו בתולות צעירות, ואם כבתה האש גורלן היה מר. בהיכל נחתמו הסכמים פוליטיים חשובים, שנכתבו על קלף, ונשמרו בכד בגנזך העיר.

שער הכניסה לרחוב הראשי, רחוב Kuretes: הרחוב היה מפואר ביותר, היו בו מונומנטים ושדרת עמודים משני הצדדים, החנויות והבתים פנו אל הקולונדות, הרצפה היתה מפסיפס (כדאי לשים לב לחורים במדרכה, כאן עמדו עמודי התאורה).

נימפאון

נימפאון: המזרקה הוקדשה לקיסר עטור הנצחונות טריאנוס, ששלט בין השנים 98 – 117.

למזרקה הגיעו מים מהמעיינות, והם עברו לעיר בתעלות.

במרכז המזרקה עמד פסל של הקיסר, שרגלו מונחת על כדור שייצג את כדור הארץ.

מקדש אדריאנוס

מקדש אדריאנוס: המקדש קטן אך מפואר, זה לא היה מקדש בו נעשתה עבודת אל, אלא מקדש שנהגו לעמוד מולו ולהביט בחזיתו.

באפסוס הועלה לאחר מותו לדרגת אל ובנו על שמו מקדש.

בית המרחץ

בית המרחץ של סכולסטיקה: אחד המכלולים הגדולים בעיר, ונראה שכלל גם בית שימוש ציבורי ובית בושת.

במאה הרביעית הוא הורחב במימונה של הגבירה סכולסטיקה, שפסלה נמצא באולם ההמתנה.

אולם ההמתנה נועד לתליית הבגדים, מכאן צעדו אל הפריג’ידריום שבמרכזו בריכת מים קרים.

לאחר מכן נכנסו אל החדר הפושר (Tapidarum). אויר חם חדר דרך מערכת צינורות חרס שהותקנו בקירות וברצפה.

לאחר מכן ה-Kaldarum, שקירות השיש שלו היו עבים. בחדר הכבשנים עמדו עבדים שחורים והסיקו את התנורים.

בתים עתיקים

בתים פרטיים: מול מקדש אדרינוס נחשפו בתים שהיו מעל החנויות על הגבעה, תושבי העיר העשירים העדיפו לבנות את בתיהם בעיר עצמה. לכל בית היתה כניסה נפרדת, ובכל בית היתה אח שהיתה מקור האש. הבתים היו בני שתיים או שלוש קומות.

חדרי השינה היו בקומה העליונה, בקומה התחתונה היתה חצר פנימית מוקפת בחדרי השירות. ברוב הבתים היתה מערכת של מים זורמים, לפעמים גם מים חמים. בחצר היה בור מים.

החדרים רוצפו בפסיפס והקירות עוטרו בציורי קיר, חדר האוכל היה החדר המפואר ביותר.

מהחצר היתה גם כניסה למטבח ולבית השימוש, שהיו מחוברים למערכת הביוב העירונית. הבתים הם מהמאה הראשונה לספירה, ועברו שיפוצים ושינויים עד המאה השביעית.

בית השימוש הציבורי

בית השימוש הציבורי: זה היה מוסד התכנסות.

בדרך כלל היה האדון שולח קודם את המשרת לחמם לו מושב, אותם המשרתים גם אספו את התוצרת מהביוב, ייבשו אותה והשתמשו בה לדשן.

עמודי החוקים: נכתבו במקום בולט, ובקבוצות של 10. החוקים חייבו את אזרחי העיר וגם את האורחים.

בית הבושת: היה גם הוא מוסד חשוב. על תפארתו אפשר ללמוד משרידי הפסיפסים.

הספרייה

הספריה: חשוב לציין שלא היתה זו הספריה הגדולה ביותר באזור, הספריה בפרגמון היתה עצומה, ושניה בגודלה בעולם ההלניסטי.

הגדולה ביותר היתה באלכסנדריה, ובין השתיים היתה תחרות. הספריה, שבניינה הושלם בשנת 135, היתה בעצם מאוזוליאום שהקים גאיוס יוליוס לאביו שליט פרובינצית אסיה, שבירתה היתה אפסוס.

בכתב ההקדשה נאמר שהמבנה נועד להנציח את השליט, ולשמש כספריה לרכישת ולאחזקת הספרים.

בקומה העליונה היה הגנזך, שהיה מצופה באבני חימר, ששמרו על טמפרטורה קבועה.

הפסלים בחזית (המקוריים נמצאים במוזיאון אפסוס בוינה) מסמלים את תכונות השליט: חכמה, ידע, גורל ושלמות.

המגילות וכתבי היד נשמרו לאורך הקירות בארונות או מדפים. עצמות השליט שמורות בסרקופג במרתף.

הספריה שוחזרה לפני כ-30 שנה.

השוק

השוק המסחרי: שער הכניסה נבנה על ידי שני עבדים ששחרר אוגוסטוס קיסר.

היתה כיכר ענקית קרוב לנמל, ולפה הובאו הסחורות וכאן ישבו הרוכלים.

במרכז היה מצפן ושעון שמש, וכן עשרות פסלים ועמודים עליהם כתובות שונות, ומהם אפשר היה ללמוד על חיי העיר.

התיאטרון

תיאטרון: המיועד ל-24,000 צופים (ויש אומרים ל-50,000), נבנה על מורדות הגבעה, כדי להעניק יציבות לאודיטוריום, וגם כדי לאפשר מבט לנוף ולנמל ומהרוח הקרירה הבאה מהים.